"אני לא חושב שצריך לקרוא לזה ויתור או להגדיר את זה ככישלון, כי אני באופן אישי לא מרגיש ככה - ואני יודע איך זה להרגיש כשאתה נכשל במשהו"
תכלס עוד מהשיעור הראשון היה נראה לי שאני ורדיו לא נהיה חברים טובים אבל בכל זאת נתתי לו צ'אנס (לא שהייתה לי ברירה כל כך..).
השיעורים היו מגניבים ודי שוברי שגרה יחסית לסדנאות אחרות, אבל קצת קשה לי להגיד שהבנתי לעומק מה זה תשדיר רדיו מוצלח.
אני לא אתחיל לתרץ ולהגיד ש"הרצפה עקומה", בעצם למה לא?! אני חושב שיש לי רעיונות קריאייטיבים ושיש לי מוח ללמוד ולהבין איך דברים אמורים להיות אבל כל מה שלמדתי זה שתשדיר רדיו צריך להיות מצחיק ואם זה לא מצחיק זה לא טוב - האמנם?
כרגיל הגענו לבריף הסופי שבו נדרשנו לשכנע את מגיבי המזבלה להגיב בשמם האמיתי, לצורך העניין תנסו לשכנע את בר רפאלי לשכב איתכם - אולי זה יקרה אבל אתם צריכים להיות וואחד יצירתיים.
"זה לא טוב" , "זה לא משהו" , "זה לא קריאייטיב" , "זה לא קשור" - מגוון של תשובות כאלו ואחרות קיבלתי במהלך קופות החולים* , ניסיתי קונספט כזה וכזה אך שום דבר לא היה טוב מספיק, שלא תבינו לא נכון - אין לי שום בעיה עם ביקורת, אפילו שהיא קוטלת, אבל גם ביקורת צריך לדעת לנסח ובמיוחד שאתה בא ללמד מישהו.
פעם ראשונה שהגעתי להחלטה שאין לי טעם ללכת לפרזנטציה, לא בגלל שנמאס לי לחשוב על קריאייטיב, לא כי לא היה לי כוח להשקיע ולא כי הרגשתי שנכשלתי - פשוט לפעמים אתה מקבל יחס כזה שאתה מאבד את כל ה FUN.
זה כיף לחשוב על קריאייטיב, זה כיף לראות תוצאות של השקעה וזה הכי כיף להגיע לפתרון של משהו אחרי שנכשלת בו, אבל הגעתי למצב שחלאס זה כבר לא כיף.
היום זה כבר 3 פעמים שבהן לא הלכתי לפרזנטציה - בפעם ראשונה, בפעם אחרונה ופעם אחת יותר מדי!
אני לא חושב שצריך לקרוא לזה ויתור או להגדיר את זה ככישלון, כי אני באופן אישי לא מרגיש ככה - ואני יודע איך זה להרגיש כשאתה נכשל במשהו.
לשיפוטכם אחד הרעיונות שעלו לי בקונספט "תגיב בשם האמיתי, אף אחד לא יהרוג אותך בגלל זה":
הודעה קטנה:
החל ממחר וכל יום שלישי יערך בבלוג "פוסטעציון" מטעם חברי לכיתה ואיש יקר לליבי עציון מוסאי, תתכוננו לצחוק.
עד כאן...
*קופת חולים - תיאור למפגשים בין קבלת הבריף ועד לפרזנטציה, מגיעים ל10 דקות עם המרצה וממשיכים הלאה בבית (לפעמים התור מתעכב בגלל זה זה קופת חולים).
תכלס עוד מהשיעור הראשון היה נראה לי שאני ורדיו לא נהיה חברים טובים אבל בכל זאת נתתי לו צ'אנס (לא שהייתה לי ברירה כל כך..).
השיעורים היו מגניבים ודי שוברי שגרה יחסית לסדנאות אחרות, אבל קצת קשה לי להגיד שהבנתי לעומק מה זה תשדיר רדיו מוצלח.
אני לא אתחיל לתרץ ולהגיד ש"הרצפה עקומה", בעצם למה לא?! אני חושב שיש לי רעיונות קריאייטיבים ושיש לי מוח ללמוד ולהבין איך דברים אמורים להיות אבל כל מה שלמדתי זה שתשדיר רדיו צריך להיות מצחיק ואם זה לא מצחיק זה לא טוב - האמנם?
כרגיל הגענו לבריף הסופי שבו נדרשנו לשכנע את מגיבי המזבלה להגיב בשמם האמיתי, לצורך העניין תנסו לשכנע את בר רפאלי לשכב איתכם - אולי זה יקרה אבל אתם צריכים להיות וואחד יצירתיים.
"זה לא טוב" , "זה לא משהו" , "זה לא קריאייטיב" , "זה לא קשור" - מגוון של תשובות כאלו ואחרות קיבלתי במהלך קופות החולים* , ניסיתי קונספט כזה וכזה אך שום דבר לא היה טוב מספיק, שלא תבינו לא נכון - אין לי שום בעיה עם ביקורת, אפילו שהיא קוטלת, אבל גם ביקורת צריך לדעת לנסח ובמיוחד שאתה בא ללמד מישהו.
פעם ראשונה שהגעתי להחלטה שאין לי טעם ללכת לפרזנטציה, לא בגלל שנמאס לי לחשוב על קריאייטיב, לא כי לא היה לי כוח להשקיע ולא כי הרגשתי שנכשלתי - פשוט לפעמים אתה מקבל יחס כזה שאתה מאבד את כל ה FUN.
זה כיף לחשוב על קריאייטיב, זה כיף לראות תוצאות של השקעה וזה הכי כיף להגיע לפתרון של משהו אחרי שנכשלת בו, אבל הגעתי למצב שחלאס זה כבר לא כיף.
היום זה כבר 3 פעמים שבהן לא הלכתי לפרזנטציה - בפעם ראשונה, בפעם אחרונה ופעם אחת יותר מדי!
אני לא חושב שצריך לקרוא לזה ויתור או להגדיר את זה ככישלון, כי אני באופן אישי לא מרגיש ככה - ואני יודע איך זה להרגיש כשאתה נכשל במשהו.
לשיפוטכם אחד הרעיונות שעלו לי בקונספט "תגיב בשם האמיתי, אף אחד לא יהרוג אותך בגלל זה":
- שומעים דפיקות בדלת ודלת נפתחת:
קול של עבריין(ברקע מוזיקה דרמטית):
"אתה זה יוחנן בן הרוש?"
"כן"
"תגיד לי איך העזת להגיב בשם האמיתי שלך, מה חשבת שלא נמצא אותך?"
קול מפוחד:" אני ממש מצטער"
"חביבי צ'מע צ'מע צ'מע ותקשיב לי טוב, אתה הגבת בשם האמיתי – ולהגיד לך את האמת וואלה הייתי הורג אותך עכשיו (טון משתנה לפחות אלים) אבל אתה יודע סך הכל הגבת בשם שלך, זה לא שעשית משהו רע, זה בסדר גמור, לגיטימי, אפילו עדיף, אז שיהיה לך יום טוב ותמשיך להגיב בשם האמיתי"
קריין : מפחד להגיב בשם האמיתי? אל תדאג אף אחד לא יהרוג אותך בגלל זה.
הודעה קטנה:
החל ממחר וכל יום שלישי יערך בבלוג "פוסטעציון" מטעם חברי לכיתה ואיש יקר לליבי עציון מוסאי, תתכוננו לצחוק.
עד כאן...
*קופת חולים - תיאור למפגשים בין קבלת הבריף ועד לפרזנטציה, מגיעים ל10 דקות עם המרצה וממשיכים הלאה בבית (לפעמים התור מתעכב בגלל זה זה קופת חולים).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה