Powered By Blogger

יום שלישי, 5 ביולי 2011

פוסטעציון

אז כמו שהובטח, היום הנושא יהיה מפי חבר טוב ששמו עציון, כל שבוע הוא ייתן לנו פוסט שובר שגרה שכזה.

קודם כל כמה מילים על הבחור:






עציון מוסאי, נשוי לחופית ואב לרומי, אחד האנשים היותר מצחיקים שהכרתי בחיי ובן אדם שבחצי שנה הספיק ללמד אותי דבר או שניים על החיים.



והיום:

"אני יותר מסכן!"


"תחשוב על זה,שרק בעוד 20 שנה,אני אסיים לשלם את המשכנתא המקוללת הזו!!!",אומר לי יואב.

"ומה אני אגיד?",התלוננתי, "לי הבנק בכלל לא מאשר משכנתא...תאמין לי שהמצב שלך,הרבה יותר טוב משלי!!!"
מסכנים. כמה אנחנו אוהבים להצטייר כמסכנים.
לכמה מאיתנו יצא לנהל ויכוח (מטומטם – יש לציין),בו אנו נלחמים בשיניים,על העובדה שבמבחן המסכנות,אנחנו המנצחים הגדולים.
למה אנחנו עושים את זה???
הרי אף אחד מאיתנו לא באמת רוצה להיות מסכן או להרגיש כך.
אולי כי פשוט נוח לנו להיות אלה,שמרגישים שמהמסכנות הזו,המצב יכול רק להשתפר...אין ציפיות,אין אכזבות!!!
אולי זה בכלל כמו שיואב אומר:"מי שלא בוכה לא גדל".
גרסה נוספת לסיבה להתמסכן,על פי דברי השכנה המרוקאית שלי,היא עין הרע.
"בן פורת יוסף" - היא זועקת!!! "הם רואים שטוב לך וישר נפתחות העיניים הגדולות שלהם!!!".
אני כבר מבולבל!!!
מצד אחד,אם אני מצליח,אני חייב לשחק אותה מסכן,כדי שהעיניים של האנשים לא יהפכו אותי לכזה באמת.
מצד שני,אם אני מסכן,הבכי כנראה יגיע מעצמו,ומה שנותר לי לעשות,על פי דברי יואב,זה רק לחכות לגדול.
אני בכל מקרה החלטתי!!!
די למסכנות!!!
תחשוב טוב יהיה טוב.
"אתה לא מאמין איזה באסה!!!",אומר לי יואב,ששוב הגיע לנהל שיחת מסכנות.
אני מחייך אליו וחושב לעצמי:"הפעם אני נותן לו לנצח."



נתראה בשלישי,
עציון

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה